החלטה בתיק ע"א 5286/12

1.       מונחת לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת, סגנית נשיא), מיום 21.5.2012, בת"א 27291-11-10.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.       חברת מלון זוהר י-ם בע"מ (בפירוק) (להלן: חברת זוהר י-ם), הינה הבעלים של מלון זוהר ירושלים. המבקשת הינה בעלת מניות בחברת זוהר י-ם.

ביום 25.2.1991, מכרה חברת זוהר י-ם למשיבה 1 50% מהון המניות שלה, וביום 2.4.1991, בוצעה הקצאת המניות. כמו כן, ביום 2.10.1991, שלחה המשיבה 1 הודעה למשיבה 3 (להלן: רשם החברות או המדינה), באמצעות בא כוחה, המשיב 2 (להלן: עו"ד גרודה), לפיה חברת זוהר י-ם הקצתה לה מניות רגילות נוספות, כך שהמשיבה 1 הפכה לבעלת 78.17% מהמניות הרגילות בחברת זוהר י-ם (להלן: ההקצאה). בהתאם לכך, ביצע רשם החברות את הרישום, כפי שהתבקש.

          ביום 1.1.1995 הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי לפירוק חברת זוהר י-ם (תיק פש"ר 1520/95). ביום 5.5.1996, ניתנה החלטה, במסגרת תיק הפש"ר, לפיה יש למנות לחברת זוהר י-ם מפרק זמני , וביום 7.1.1997 ניתן צו פירוק קבוע.

3.       מעת מתן צו הפירוק, החלה המבקשת לפעול לביטול ההקצאה, שכן לטענתה, זו בוצעה שלא כדין, בניגוד להסכם בין הצדדים, באורח חד צדדי ומוטעה, וללא החלטה של חברת זוהר י-ם ומוסדותיה. כך למשל, ביום 19.6.1996, וביום 20.7.1996, פנתה המבקשת אל מפרקיה הזמניים של חברת זוהר י-ם בבקשה לבדיקת טענתה, לפיה ההקצאה בוצעה שלא כדין; ביום 31.1.2002, פנתה המבקשת אל מפרק חברת זוהר י-ם דאז בדרישה כי יפעל לביטול ההקצאה; ביום 7.3.2002, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפש"ר בבקשה למתן הוראות; ביום 21.4.2006, פנתה המבקשת אל המשיב 2 על מנת לברר מהם המסמכים עליהם סמך, כשדיווח לרשם החברות אודות ההקצאה; ביום 26.6.2006, פנתה המבקשת למשיב 4 (להלן: כונס הנכסים הרשמי), אשר שימש כמפרק החברה דאז בבקשה כי יפעל לביטול ההקצאה; ביום 4.11.2007 הגישה המבקשת עתירה לבג"צ למתן צו על תנאי נגד המשיבים 3 ו-4 (העתירה נדחתה על הסף).

4.       ביום 15.11.10, הגישה המבקשת תביעה לסעד הצהרתי, אשר יקבע, כי ההקצאה, בטלה מעיקרה. כמו כן, התבקש צו מניעה אשר ימנע את חלוקת הכספים למשיבה 1, בהתאם לחלקה בהון המניות שנוצר בעקבות ההקצאה.      

ביום 24.1.2011, הגיש רשם החברות בקשה לדחיית התביעה על הסף, מפאת התיישנות, שיהוי, העדר עילה ומעשה בית-דין. המשיבים 4-2 הצטרפו לבקשת המדינה לדחיית התביעה על הסף.

5.         בית משפט קמא בחן את השאלה האם יש לדחות את התובענה על הסף, בגין התיישנות. בפסק דינו, מיום 21.5.2012, קבע בית משפט קמא, כי עילת התביעה התגבשה מיום מתן ההודעה לרשם החברות אודות ההקצאה, היינו מיום 2.10.1991. נראה כי, לכל המוקדם, ידעה המבקשת על ההקצאה עוד בחודש דצמבר 1992, ולכל המאוחר, ידעה המבקשת אודות ההקצאה, ביום 20.7.1996, עת פנתה למפרקים הזמניים בבקשה כי ייבחנו את הקצאת המניות בחברת זוהר י-ם. היינו, התביעה התיישנה, לכל המוקדם, בשנת 1999, ולכל המאוחר, בשנת 2003 - על כן במועד בו הוגשה התובענה כבר חלפה תקופת ההתיישנות.

             בית משפט קמא דחה טענת המבקשת, כי יש בפעולותיה, אשר נועדו להביא לביטול ההקצאה, במהלך השנים, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, ובנוסף דחה את טענת המבקשת, לפיה מדובר בעילת תביעה מתחדשת אשר נוצרת בכל יום מחדש, מאחר שמדובר ברישום מוטעה, וקבע, בזו הלשון:

"עניינה של התובעת שייך למצב השני, דהיינו למעשה עוולה חד פעמי, המוביל לנזק נמשך. הדיווח על הקצאת המניות, ככל שנעשה שלא כדין, היה ארוע חד פעמי; על כן, גם אם ארוע זה גרם לנזק נמשך שנבע מרישום מוטעה, הרי שאין בכך בכדי לחדש את מרוץ ההתיישנות עד לאין סוף. על כן, היה על התובעת להגיש את תביעתה בתוך 7 שנים מיום ההקצאה, או לחילופין, תוך 7 שנים מהיום שבו נודע לה על ההקצאה. משלא עשתה כן, התיישנה תביעתה".

           לפיכך, דחה בית משפט קמא את תביעת המבקשת על הסף, מחמת התיישנות.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

6.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, בגדרו הוגשה בקשה זו למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על כונס הנכסים הרשמי ליתן למשיבה 1 דיבידנדים, כנגזרת של 50% - 78% מן המניות הרגילות בחברת זוהר י-ם, עד להכרעה בערעור. בנוסף, נדרש בית משפט זה לצרף את המשיב 4 לדיון בבקשה.

7.        לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים, שכן הערעור מתבסס על עילות חוקיות מובהקות, כאשר פסק הדין של בית משפט קמא רצוף בשגיאות משפטיות. בנוסף טענה המבקשת, כי בפסק הדין של בית משפט קמא אין התייחסות לטוהר הרישום במרשם ציבורי, ואין הכרעה לגופו של עניין. אשר למאזן הנוחות, הוסיפה המבקשת וטענה, כי זה נוטה לקבלת הבקשה, שהרי אם ינתן הסעד המבוקש, לא יגרם כל נזק למשיבה 1, בעוד שהמבקשת, כך לטענתה, כוללת בעלי מניות מבוגרים, חסרי יכולת כספית של ממש.

תגובות המשיבים לבקשה

8.        לטענת עו"ד גרודה, יש לדחות את הבקשה, שכן חרף כותרתה של הבקשה, אין מדובר בבקשה למתן סעד זמני, אלא עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובשל כך, היה על המבקשת לפנות, תחילה, לבית משפט קמא. המשיבה 1 מצטרפת לתגובתו של עו"ד גרודה, ומוסיפה, כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה במידה מכרעת.

9.        לטענת רשם החברות, המבקשת לא עמדה במבחנים הנדרשים, לצורך קבלת הסעד. טענותיה המשפטיות, העובדתיות והראייתיות של המבקשת, נדונו ונדחו על-ידי בית משפט קמא בפסק דין מנומק ומפורט, ולכן אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין. לעניין מאזן הנוחות, טען רשם החברות, כי המבקשת לא נימקה מדוע זה נוטה לטובתה.

10.      כונס הנכסים הרשמי הודיע, כי אינו נוקט עמדה בסכסוך שבין המבקשת לבין המשיבה 1, בכל הנוגע לחלוקת הון המניות, ובכל הקשור לתובענה, אשר הוכרעה בבית משפט קמא. לדברי הכונס הרשמי, הוא יימלא אחר כל צו שיינתן על-ידי בית משפט זה.